משבר בקרנות הוותיקות
בשנות ה- 90 נקלעו למשבר מספר קרנות פנסיה ותיקות ובראשן קרן פועלי הבניין ועמדו בפני סכנה כי לא יוכלו לעמוד בהתחייבות לשלם פנסיה לגמלאים. הקרנות הוותיקות צברו גרעון אקטוארי ולכן במרץ 1995 החליטה הממשלה על רפורמה בענף לאחר שכינסה ועדה בראשותו של מנכ"ל משרד האוצר אהרון פוגל. הוועדה דנה בעיקר בשש הקרנות של ההסתדרות – מבטחים, מקפת, נתיב, קג"מ, חקלאים ובניין. עוד לפני צעד זה והרפורמה החדשה החלה הממשלה לפעול בנושא ואישרה את הקמתן של קרנות פנסיה מגובות באג"ח ממשלתי ובנויות על עיקרון איזון אישי. צעד זה היווה לחץ על ההסתדרות כדי להגיע להסכם עם האוצר ולהסדיר את נושא הפנסיה בישראל.
קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות ממשיכות לפעול במתכונתן, אך בעקבות הרפורמה גם הן לא מצרפות עמיתים חדשים, והן מציעות תנאים יחסית משופרים לעומת קרנות הפנסיה החדשות כמו אי קיום תקרת הפקדה, וכיסויים ביטוחיים משופרים שנועדו להגן על המבוטח ובני משפחתו, אך לא ניתן לנייד כספים לקרן פנסיה אחרת או לאפיק חיסכון פנסיוני אחר.
התשתית לרפורמה
החלטת הממשלה קבעה כי כל קרנות הפנסיה הוותיקות יסגרו למצטרפים חדשים והקרנות יעברו תוכנית הבראה תוך פיקוח הדוק של משרד האוצר על הקרנות המסובסדות, הגבלת התפתחות השכר המבוטח של עמתי הקרנות כך שלא יעלה על 2% בשנה, העברת עובדים לקרנות פנסיה חדשות תקציביות, הקמת קרנות פנסיה חדשות ע"פ מנגנון המבטיח איזון אקטוארי ושמירה על זכויות עמיתי הקרנות הוותיקות. קרנות הפנסיה החדשות פעלו כחברות בנות לקרנות הוותיקות שנהנו מתשתית מוכנה, כוח אדם מיומן וגישה ישירה למפעלים וארגונים שעובדיהם היו עמיתי הקרנות הוותיקות. האוצר היה מעוניין לפתח את ענף קרנות הפנסיה וליצור תחרות אך למעשה נוצרה ריכוזיות וקרנות הפנסיה החדשות של ההסתדרות הגיעו לנפח של 80% מהשוק ולמתחים ומלחמות למשך שנים ארוכות בין האוצר להסתדרות, למעשה, עד לסוף שנות ה- 90.
מינוי מנהל מיוחד
רק בשנת 2003 הצליח האוצר לכפות פתרון הולם לקרנות הפנסיה הוותיקות ובצעד חריף של ממשלת ישראל בשנת 2003 הצליחה הממשלה להלאים את קרנות הפנסיה הוותיקות באמצעות תיקון חוק הנקרא: "קרנות פנסיה ותיקות- מינוי מנהל מיוחד, תוכנית הבראה וסיוע ממשלתי".